Vayedaber

Souccah

Daf 23b

משנה: מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְייָנֵיהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין לֹא הָֽיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלִַם שֶׁלֹּא הָֽיְתָה מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה:

Traduction

On roulait en forme de mèche des chiffons provenant des caleçons et des ceintures des sacerdotes (128)V. (Yoma 7, 3)., et l’on s’en servait pour allumer les lumières. Il ne restait pas une cour à Jérusalem qui n’ait sa clarté provenant des lumières de la fête des eaux.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מבלאי מכנסי כהנים. שהיו של שש ומהבלויות שלהן היו מפקיעין וקורעים לעשות מהן פתילות ובהן היו מדליקין:

ומהמייניהן. מאבנטין תרגום אבנט המיינא:

שלא היתה מאירה. מאור בית השואבה לפי שהמנורות גבוהות מאוד והר הבית הוא גבוה והאורה זורחת בכל העיר:

הלכה: אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה. כָּל יָמִים שֶׁלְשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא הָיוּ טוֹעֲמִין טַעַם שֵׁינָה כָּל עִיקָּר. כַּתְּחִילָּה הָיוּ הוֹלְכִין לְהַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְשַׁחַר. מִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִין לְהַקְרִיב אֶת הַמּוּסָפִין. וּמִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִין [לְהַקְרִיב נְדָרִים וּנְדָבוֹת. וּמִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִין] לוֹכַל וְלִשְׁתוֹת. וּמִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה. וּמִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִין לְהַקְרִיב תָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבַּיִם. וּמִשָּׁם הָיוּ הוֹלְכִין לְשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. וְהָא תַנֵּי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אִישָׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מַלְקִין אוֹתוֹ וְיָשֵׁן מִיַּד. 23b מִתְנַמְנִין הָיוּ.

Traduction

R. Josué b. Hanania dit: pendant tous les jours de la fête des eaux, les officiants ne goûtaient pas un instant de sommeil. D’abord, on allait servir le sacrifice quotidien du matin; de là, on se rendait aux occupations que nécessitait le sacrifice supplémentaire; puis on s’occupait des offrandes et des vœux, puis on allait manger et boire. Ensuite, on allait étudier la Loi, puis on s’occupait du sacrifice quotidien du soir; enfin, on se rendait à la célébration de la fête des eaux. – Quant à la privation de sommeil, n’est-il pas dit que celui qui prêterait serment de ne pas dormir pendant 3 jours subira la peine des coups de lanière pour faux serment, vu l’impossibilité de rester aussi longtemps éveillé? En effet, ils s’assoupissaient, mais ne se couchaient pas.

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר ר' יהושע כן חנניה וכו'. בתוספתא פ''ד ויש שם מסורס במקצת:

והא תני שבועה שלא אישן וכו'. היאך אפשר שלא היו טועמין טעם שינה:

מתנמנמין היו. אכתפי דהדדי:

הלכה: תַּנֵּי מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֵן גָּדוֹל הָיוּ מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּירוֹת שֶׁבִּפְנִים וּמִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט הָיוּ מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּירוֹת שֶׁבַּחוּץ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּתִיב. לְהַֽעֲלֹ֥ת נֵר֭ תָּמִֽיד: שִׁיעֲרוּ לוֹמַר. אֵין לָךְ עוֹשֶׂה שַׁלְהֶבֶת אֶלָּא פִּשְׁתָּן בִּלְבַד.

Traduction

On a enseigné: on utilisait les morceaux d’étoffe des caleçons du grand-prêtre pour allumer les lustres à l’intérieur (en raison de la finesse de l’étoffe), et ceux provenant des prêtres ordinaires, pour allumer au dehors. R. Samuel b. R. Isaac dit: de l’expression afin d’alimenter (élever) les lampes en permanence (Ex 27, 20), on déduit qu’il faut choisir de préférence un combustible dont la flamme s’élève droit (129)Cf. B., Shabat 21a., à savoir le lin (non le coton).

Pnei Moshe non traduit

גמ' שבפנים. במנורה שבהיכל בכל יום:

שבחוץ. בעזרה בשמחת בית שואבה:

וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל. מַה תִיקּוּן הָיוּ עוֹשִׂין שָׁם. שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין הָאֲנָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן וְהַנָּשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. וַחֲלָקָה הָֽיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה וְהִקִּיפוּהָ כְצוֹצְטְרָה שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת מִלְמַעְלָן וְהָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ מְעוֹרָבִין. מִמִּי לָֽמְדוּ מִדְּבַר תּוֹרָה. וְסָֽפְדָ֣ה הָאָ֔רֶץ מִשְׁפָּח֥וֹת מִשְׁפָּח֖וֹת לְבָ֑ד. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. זֶה הֶסְפֵּידוֹ שֶׁלְמָשִׁיחַ. וְחוֹרָנָה אָמַר. זֶה הֶסָפֵּידוּ שֶׁלְיֵצֶר הָרַע. מָאן דְּאָמַר. זֶה הֶסְפֵּידוֹ שֶׁלְמָשִׁיחַ. מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהֵן אֲבֵילִין אַתְּ אָמַר. הָאֲנָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן וְהַנָּשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן שְׂמֵחִים לֹא כָל שֶׁכֵּן. מָאן דְּאָמַר. זֶה הֶסָפֵּידוּ שֶׁלְיֶצֶר הָרַע. מַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֵין יֶצֶר הָרַע קַייָם אַתְּ אָמַר הָאֲנָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן וְהַנָּשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן. בְּשָׁעָה שֶׁיֵּצֶר הָרַע קַייָם לֹא כָל שֶׁכֵּן.

Traduction

– En quoi consistait la ''disposition d’un grand appareil de fête?'' En une séparation entre l’emplacement des hommes et la galerie réservée aux femmes. C’est ainsi qu’il a été enseigné ailleurs (126)Midot 2, 5.: En principe, le mur avait été uni, puis on l’a entouré d’un balcon; les femmes voyaient la cérémonie d’en haut, et les hommes se tenaient au bas, de façon qu’il n’y avait pas de mélange des sexes. Cette bonne mesure a été apprise des termes de la Loi, disant (Za 12, 12): Le pays sera en deuil, chaque famille séparément, etc., les femmes à part. Il y a 2 manières différentes d’expliquer ce verset: d’après un avis, le prophète déplore la mort future du Messie; d’après l’autre, il s’agit de la ruine du mauvais penchant (désormais vaincu). Le premier le justifie ainsi: si pendant le deuil la Loi prescrit de placer séparément les hommes, et les femmes à part; à plus forte raison devra-t-il en être ainsi au moment d’une réjouissance. Celui qui professe l’autre avis le justifie comme suit: Si, lorsqu’il n’y a plus de mauvais penchant, les hommes doivent être séparés des femmes; à plus forte raison la séparation est-elle exigible lorsque le mauvais penchant n’est pas encore vaincu.

Pnei Moshe non traduit

כהיא דתנינן תמן. בפ''ב דמדות:

ממי למדו. לעשות כן ולהוסיף על הבנין:

מדבר תורה. מהכתוב במקרא וספדה הארץ וגו':

תרין אמוראין פליגי:

של משיח. בן יוסף שנהרג:

של יצר הרע. שהקב''ה שוחטו לעתיד:

מה אם בשטה וכו'. כלומר שהן עומדות בשטת ושעת אבלות:

מָהוּ מַפְקִיעִין. תִּרְגֵּם רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מַפְשִׁילִין.

Traduction

Pour la préparation (dont parle la Mishna), on effilait les dites étoffes

Pnei Moshe non traduit

מה מפקיעין וכו' מפשילין. מוציאין מהבלאות החוטין ומלשון משילין הוא:

וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם. בַּר קַפָּרָא אָמַר. וְגוֹבְהָן מֵאָה אַמָּה. וְהָא תַנֵּי. כָּל דִּתְלִי מֵאָה אַמִּין בָּעֵי בַסִיס תַּלְתִּין וּתְלַת. סוּלְמָא מִיּכָּא תַּלְתִּין וּתְלַת וְסוּלְמָא מִיּכָּא תַּלְתִּין וּתְלַת. וְהָתַנֵּי. כָּל הָעֲזָרָה לֹא הָֽיְתָה אֶלָּא אוֹרֶךְ מֵאָה וֹשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחָב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. מְקוֹמָן מַעֲשֵׂה נִסִּים הָיוּ.

Traduction

Il y avait des lustres d’or'', dit la Mishna. Selon Bar Kappara, ils avaient une hauteur de cent coudées. Mais n’a-t-on pas enseigné que tout meuble ayant une hauteur de cent coudées devra avoir un soubassement (basis) de 33 coudées 1/3 (ou le tiers du total) pour lui servir d’appui; or, les échelles dont il est question là, devaient occuper un tel espace de chaque côté (soit ensemble 66 coudées 2/3 carrées); comment donc s’expliquer l’avis de la Mishna disant (127)Ibid., 5,1.: '' Toute la longueur du parvis ne dépassait pas 187 coudées, et la largeur n’avait que 135 coudées''? (comment accorder cet avis avec celui d’ici?) En effet, fut-il répondu, on trouve un enseignement disant que ces lustres étaient placés par un miracle inexplicable.

Pnei Moshe non traduit

גובהן. של המנורות מאה מאה:

והא תני כל דתלי מאה אמין. כל דבר שהוא גבוהה מאה אמה צריך שיהא הבסיס שלו תלתין ותלת מכל צדדין דאל''כ אינו יכול לעמוד והרי תנינן ארבעה סולמות היו על כל מנורה ומנורה ולפחות שני מנורות היו וא''כ סולמא מכאן היה רחוק תלתין ותלת כנגד מקום הבסיס מכאן וכן לצד השני שכנגדו וכן לכל רוח ורוח וכן למנורה השניה ונמצא לכל מנורה עם מקום הסולמות והבסיס מכאן ומכאן ששים ושש אמות באורך וברוחב ולשני המנורות קל''ו אמות והא תני במדות שם ובפ''ה כל העזרה וכו' והשתא היכי קאי ברוחב העזרה שלא היתה אלא קל''ה אמות:

אשכח תני. דבאמת מקומן של המנורות עם הבסיס שלהן מעשה נסים היו ואין הכל ממקום המדה:

מַה. בְּיַד כּוּלְּהָם מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג. אוּ בְיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג.

Traduction

– Est-ce que ''les 120 lougs'' dont parle la Mishna forment le total de ce que les jeunes prêtres avaient en main, ou chacun d’eux avait-il autant? (Question non résolue).

Pnei Moshe non traduit

מה. ובעי הש''ס להא דקתני ובידיהן כדי שמן של מאה ועשרים לוג מהו דקאמר אם ביד כולהם הוא החשבון בצירוף שביד כל אחד ואחד של שלשים או ביד כל אחד ואחד של מאה ועשרים לוג ולא איפשיטא הכא:

Souccah

Daf 24a

משנה: הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין לִפְנֵיהֶן בַּאֲבוּקוֹת וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי תושְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִינּוֹרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבְכָל כְּלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֶה שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבַּתְּהִילִּים שֶׁעֲלֵיהֶם עוֹמְדִים הַלְּוִים בְּשִׁיר.

Traduction

Les gens pieux et pratiquants dansaient devant eux avec des torches à la main et récitaient devant eux des cantiques et louanges au Seigneur. Les lévites munis de harpes, de lyres, de cymbales, et de toutes sortes d’instruments de musique sans nombre, étaient placés sur les 15 degrés qui mènent du parvis des simples israélites à celui des femmes. C’est conforme aux 15 psaumes des degrés (133)Psaumes 120 134.. C’est là que les lévites se tenaient toujours pour le chant (tandis que pour le sacrifice ils chantaient auprès de l’autel).

Pnei Moshe non traduit

מתני' החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות. של אור שבידיהן בכמה וכמה אבוקות זורק זו ומקבל זו:

ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות כדקאמר בגמרא יש מהן שהיו אומרים וכו':

שעליהם עומדים הלוים בשיר. בשמחת בית השואבה אבל הדוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:

עמדו שני כהנים בשער העליון. הוא שער נקנור ולמה נקרא שמו שער העליון לפי שהורי למעלה מעזרת נשים וזה שער הראשון דרך יציאתם לשער המזרח:

תקעו והריעו ותקעו. לסימן לילך למלאות מים מן השילוח לנסך:

הגיעו למעלה העשירית. מקום מסוים היה:

הגיעו לעזרה. לקרקע העזרה של נשים:

היו תוקעין והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין וכו':

והפכו פניהם למערב. לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:

אבותינו. בבית ראשון היו כופרין ולא היו פניהם לבית אלא אחוריהם אל היכל ה' וגו':

ואנו ליה וליה עינינו. ליה אנחנו משתחוים ומודי' על מה שעבר וליה עינינו מיחלות להבא:

שונין. כופלין אותו לומר שני פעמים:

הלכה: הַחֲסִידִים וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲשֶׂה. יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין. אַשְׁרַיִיךְ יַלְדּותִי שֶׁלֹּא בִיַישְׁתָּ אֶת זִקְנוּתִי. אֵילּוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ מֵהֶן אוֹמְרִין. אַשְׁרַיִיךְ זִקְנוּתִי שֶׁכִּיפַּרְתְּ עַל יַלְדּוּתִי. אֵילּוּ בַעֲלֵי תְשׁוּבָה. אִילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִין. אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא. וּמִי שֶׁחָטָא יִימָּחֵל לוֹ. הִלֵּל הַזָּקֵן כַּד הֲוֵי חֲמִי לָן עָֽבְרִין בְפַחַז הֲוָה אֲמַר לוֹן. דַּאֲנָן הָכָא מָן הָכָא. וּלְקִילּוּסָן הוּא צָרִיךְ. וְהָֽכְתִיב אֶ֤לֶף אַלְפִין֙ יְשַׁמְּשׁוּנֵּיהּ וְרִיבּוֹא ריבְווָן קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן. כַּד הֲוָה חֲמִי לוֹן עָֽבְדִין בְּכוֹשֶׁר הֲוָה אֲמַר. דִּי לָא נָן הָכָא מָאן הָכָא. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו כַּמָּה קִילּוּסִין חָבִיב הוּא קִילּוּסָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִכֹּל. מַה טַעַם. וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃ י֜וֹשֵׁ֗ב תְּהִלּ֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃

Traduction

''Les gens pieux et de pratique'', est-il dit. Des uns (134)Tossefta ce trait, ch. 4., on disait: heureuse sa jeunesse qui ne fait pas honte à sa vieillesse; ce sont les gens pratiquant le bien. D’autres on dit: heureuse leur vieillesse, qui rachète leur jeunesse; ce sont les gens de repentir. Les uns et les autres disaient: heureux celui qui n’a pas péché, et qu’à celui qui a péché il soit pardonné. – Lorsque Hillel l’ancien voyait passer les gens pieux se livrant aux danses religieuses avec fougue, il leur disait: ''Que nous soyons ici, qu’importe; Dieu a-t-il besoin de louanges?'' N’est-il pas écrit (Dn 7, 10): des milliers le servent, et des myriades d’anges se tiennent devant lui. Lorsqu’il les voyait danser avec mesure, il leur disait: '' Si nous n’y étions pas, qui y serait? Car certes bien des louanges montent vers lui; mais les louanges d’Israël lui sont plus chères que toutes les autres (135)Cf. Derenbourg, Esssai, etc., comme il est dit (2S 23, 1) et (Ps 22, 4): Les chants d’Israël sont agréables. Tu résides au milieu des louanges d’Israël.''

Pnei Moshe non traduit

גמ' יש מהם שהיו אומרים. תוספתא היא בפ''ד:

כד הוה חמי לון עבדין בפחז. במרוצה ולא בדרך כבוד ואימה הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא שלומר אם אנחנו כאן משבחין ומקלסין מה אנן הכא וכי חשובין אנו לפניו יתברך ולקלוסן של תחתונים הוא צריך והלא כתיב אלף אלפין וגו':

כד הוה חמי לון עבדין כושר. כראוי ועל דרך וגילו ברעדה היה אומר לשבח להם ואמר די לא אנן הכא מאן הכא אם אין אנחנו כאן מי היא כאן שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין ממלאכי השרת חביב הוא לפניו קילוסן של ישראל ביותר מן הכל וכדכתיב נעים זמירות ישראל וכו' שזה נעים לפניו יתברך ומתהלל הוא בתהלות של ישראל:

בֶּן יְהוֹצָדָק הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ בִּקְפִיצוֹתָיו. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מְרַקֵּד בִּשְׁמוֹנֶה אֲבוּקוֹת שֶׁלְזָהָב וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן נוֹגֵעַ (בָּאָרֶץ) [בַּחֲבֵרוֹ]. וּכְשֶׁהָיָה כוֹרֵעַ הָיָה נוֹעֵץ גּוֹדְלוֹ בָאָרֶץ וְכוֹרֵעַ וּמִיַּד הָיָה נִזְקָף. אֵי זוֹ הִיא כְרִיעָה וְאֵי זוֹ הִיא בְרִיכָה. רִבִּי חִייָה רַבָּה הֶרְאָה כְרִיעָה לִפְנֵי רִבִּי [וְנִפְסַח] וְנִתְרַפֵּא. לֵוִי בַּר סִיסִי הֶרְאָה בְרִיכָה לִפְנֵי רִבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא.

Traduction

Ben-Yoçadaq se vantait des sauts merveilleux qu’il faisait à ce moment de fête. On raconte de R. Simon b. Lakish qu’il dansait en remuant 8 torchères d’or à la fois, sans que l’une touche à l’autre (en jonglant). Il pliait les genoux, se renversait soutenu sur ses pouces, et rebondissait aussitôt en se redressant. Il y a une distinction entre la génuflexion et le prosternement (136)Reproduit de J., (Berakhot 1, 5) Ê; Cf. Rabba (Gn ch. 39.: R. Hiya le grand, en montrant à Rabbi la première manière de se courber, est devenu boiteux, puis il a été guéri; tandis que Lévi b. Sissi, en montrant le second procédé, est resté boiteux incurable. Il est écrit (2S 6, 20): David s’en retourna pour bénir sa maison, et Mikhal, fille de Saül, sortit à sa rencontre, etc. Par gens vils, dit Aba b. Cahana (137)J., (Sanhedrin 2, 4)Ê; Bamidbar Rabba, ch. 4Ê; Agoudath Samuel, ch. 23., on entend un orchsth'' (danseur). Aujourd’hui, dit-elle, l’honneur (la honte) de la maison de mon père a été découverte. Dès lors, fut-il dit de la maison de Saül, on ne vit plus à découvert ni un talon, ni un orteil.

Pnei Moshe non traduit

בן יהוצדק אחד מהחסידים ואנשי מעשה היה משתבח בעיני הרואים בקפיצותיו שעשה דרך פלא:

כְּתִיב וַיָּ֥שָׁב דָּוִד֭ לְבָרֵ֣ךְ אֶת בֵּית֑וֹ וַתֵּצֵ֞א מִיכַ֤ל בַּת שָׁאוּל֙ לִקְרָאתוֹ וגו'. מָהוּ אֶחָד הָרֵיקִים. אָמַר אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. הָרֵיקִים שֶׁבָּרֵיקִים. זֶה אָרְכֵיסְטֵיס. אָֽמְרָה. הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹד בֵּית אַבָּא. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל שֶׁלֹּא נִרְאֶה מֵהֶם לֹא עֵקֶב וְלֹא גוֹדֶל מִימֵיהֶם. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַ֠יָּבֹא אֶל גִּדְר֨וֹת הַצֹּ֤אן אֲשֶׁר עַל הַדֶּ֨רֶךְ֙ וְשָׁ֣ם מְעָרָ֔ה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. גָּדֵר לִפְנִים מִגָּדֵר הָיָה. וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל לְהָסֵ֣ךְ אֶת רַגְלָי֑ו. וַהֲוָה חֲמִי לֵיהּ מְשׁוּלְשָׁל צִיבְחַר וּמְסַלֵּיק צִיבְחַר. אֲמַר [דָּוִד]. הֵיאַךְ מִינְגַּע בְּהָדֵין גּוּפָא צַדִּיקָא. הָדָא הִיא דוּ אָמַר לֵיהּ. הִנֵּה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ אֵ֣ת אֲשֶׁר נְתָֽנְךָ֩ הַיּ֤וֹם ׀ בְּיָדִי֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְאָמַ֥ר לַֽהֲרָגְךָ֖. וָאָחוּס עָלֶיךָ אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא וַתָּ֣חָס עָלֶי֑ךָ. צְנִיעוּתָךְ חָסָה עָלֶיךָ. וַיֹּ֣אמֶר דָּוִד֘ אֶל מִיכַל֒ לִפְנֵ֣י יְי אֲשֶׁ֨ר בָּֽחַר בִּ֤י מֵֽאָבִיךְ֙ וגו'. וּנְקַלּוֹתִי עוֹךְ֙ מִזּ֒את וְהָיִ֥יתִי שָׁפָ֖ל בְּעֵינָיי וְעִם הָֽאֲמָהוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתְּ עִמָּ֖ם אִכָּבֵֽדָה: שֶׁאֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִימָּהוֹת. וּמַה נֶאֶנְשָׁה. וּלְמִיכַל֙ בַּת שָׁא֔וּל לֹֽא הָ֥יָה לָהּ֖ ווָלֶד עַ֖ד י֥וֹם מוֹתָֽהּ׃. וְהָֽכְתִיב הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָ֔ם לְעֶגְלָה֖ אִשְׁתּוֹ. שֶׁגָּעַת כְּעֶגְלָה וָמֵתָה.

Traduction

C’est ainsi qu’il est dit (1S 24, 4): Il arriva aux parcs de brebis, situés sur la route, où se trouvait une grotte. Ce pluriel, dit R. Aboun au nom de R. Eliézer, indique qu’il s’agit d’une haie placée derrière une autre (138)OuÊ: place trs retire. Cf. B., Berakhot 62b. Saül s’y rendit pour remplir un besoin (ib.). David voyait Saül relever un peu ses vêtements et aussitôt les baisser successivement; il dit: comment oserai-je toucher (frapper) le corps d’un tel juste? Aussi, il s’écria (ib. 11): Voici qu’en ce jour tes yeux ont vu qu’en ce moment tu étais livré entre mes mains dans la grotte, pouvant te tuer. Elle t’a épargné, est-il dit, et non je t’épargnai: c’est ta tenue modeste qui t’a sauvé. Puis (2R 6, 21-22): David répondit à Mikhal: c’est devant l’Eternel, qui m’a préféré à ton père que j’ai dansé; je veux paraître encore plus vil que cela et m’abaisser à mes yeux; néanmoins je serai en honneur auprès des servantes dont tu parles, terme qu’il faut entendre dans le sens, non de servantes, mais de mères (en relations décentes). Quant à elle, elle fut punie (ib. 23): et Mikal, fille de Saül, n’eut point d’enfant jusqu’au jour de sa mort. Mais n’est-il pas dit (1Ch 3, 3): le 6e (fils de David) était Itréa’m, d’Egla sa femme; elle en eut donc? C’est pour avoir vêlé comme une génisse (Egla) et être morte en mettant un enfant au monde (139)B., Sanhedrin 21aÊ; Rabba sur (Gn ch. 82., qu’elle a reçu le nom d’Egla (il est donc vrai que son enfant vint au monde le jour de sa mort).

Pnei Moshe non traduit

זה ארכיסטיס. ראש ומיוחד שבריקים:

משלש ציבחר. בגדיי מעט הוא משלשל ומעט מסלק שלא יראה פירועו:

תַּנֵּי. לֹא הָֽיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלֹּא הָֽיְתָה מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה: תַּנֵּי. יְכוֹלָה אִשָּׁה לָבוּר חִיטֶּיהָ לְאוֹר הַמַּעֲרָכָה. וְלֹא הָיוּ מוֹעֲלוֹת. לָאו. דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הָרֵיחַ וְהַמַּרְאֶה וְהַקּוֹל אֵין בָּהֶן מְעִילָה. שִׁשָּׁה קוֹלוֹת הָיוּ נִשְׁמָעִים מִירִיחוֹ. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵיפָה. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶן קָטִין מוּכָנִי לַכִּיּוֹר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּילְצָל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קוֹלוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא 24a מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִין רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטוֹרֶת. אָמַר רַבִּי לִעֶזֶר בֶּן דִּלְגַּיי. עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהָרֵי אַכְוָור וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטוֹרֶת:

Traduction

– La clarté de la fête des eaux, est-il dit, se répandait dans toutes les cours de Jérusalem. De même on a enseigné que les femmes peuvent trier le froment à la lumière des bûches qui brûlent sur l’autel. Mais n’est-ce pas une prévarication de profiter ainsi du sanctuaire? —Non, fut-il répondu, car, selon R. Josué b. Lévy, le profit tiré de l’odeur, ou de la vue, ou du son, ne constitue pas une prévarication. Jusqu’à Jéricho, on percevait six sons divers (130)B., Pessahim 26aÊ; cf. Neubauer, Gogr.: 1° on y percevait le bruit de l’ouverture de la grande porte; 2° on y entendait le son de l’instrument musical (131)Mishna, (Tamid 3, 8)Ê; cf. 8, 6. Magréfa (? orgue); 3° on y entendait battre le bois érigé par Ben Qatin comme piédestal du bassin; 4° on entendait la voix du chef appelant les officiants au service du culte (132)(Sheqalim 5, 2).; 5° le son de la flûte du Temple; 6° celui des cymbales. Selon d’autres, on y entendait même la voix du grand-prêtre, lorsqu’au jour du grand pardon il prononçait le tétragramme divin, et enfin on pouvait y sentir l’odeur de l’encens brûlé au temple en ce jour. R. Eléazar b. Dalgo raconte que son père avait des boucs sur les monts Akhwar qui éternuaient par l’odeur de l’encens (l’odeur se répandait si loin).

Pnei Moshe non traduit

לאור המערכה. של המזבח:

ולא היו מועלות. בתמיה וכי לית בהו משום מעילה ומהדר לאו דאין כאן משום מעילה דאמר ריב''ל וכו':

ששה קולות היו נשמעין מיריחו וכו'. כמו דחשיב בפ''ג דתמיד ואיידי דקתני הכא שהאורה היתה זורחת למרחוק מייתי נמי להא:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source